"מי זאת בכלל הצעירה הערבייה שתלמד גברים איך לנהל עיר?"

17-10-2016 - 07:01

(צילום אייל טואג)

(פורסם בדה-מרקר 16.10.2016)

ג'ידא רינאוי זועבי- מנכ''לית מרכז אינג'אז

"נפשי יוצאת אל ריח הקפה. רק חמש דקות אני מבקש, חמש דקות של הפסקה למען הקפה", כתב מחמוד דרוויש. נשים קרייריסטיות בישראל — ערביות ויהודיות — יוכלו בוודאי להזדהות עם המשפט. בין מטלות הקריירה והבית, הפסקת הקפה נראית לעתים כחלום בלתי מושג.

גם כהונתה של אשה כמנכ"ל העמותה השנייה בגודלה בחברה הערבית בישראל נראתה עד לפני שנים לא רבות כחלום רחוק. לאחר עשור שבו אני מכהנת בתפקיד מנכ"לית עמותת אינג'אז לקידום הרשויות המקומיות הערביות, שהייתי בין מייסדיה, מקבלים אותי עמיתי ראשי הרשויות המקומיות בצורה טבעית. אך לא תמיד זה היה המצב.

בילדותי הייתי ביישנית ושקטה, אשת ספר נאמנה. איני זוכרת מה היתה הנקודה שבה החליטה העיתונאית החולמנית שהייתי להיהפך לפעילה מרכזית בחברה האזרחית הערבית. נראה כי השינוי החל בימי כאקדמאית צעירה, כאשר עברתי להתגורר בירושלים, כ–200 ק"מ מבית ההורים בנצרת, מהלך שנחשב חריג באותה תקופה.

במהלך העשור הקודם, כאשר עבדתי בוועד ראשי הרשויות הערביות הארצי תחת היו"ר שאוקי ח'טיב, אדם שלו אני חבה הרבה וששימש כמנטור שלי במשך שנים, נוכחנו שנינו בצורך בהקמת מרכז שיוביל תהליכי שינוי בשלטון המקומי הערבי ויוביל להתמקצעותו. נקודת השבר היתה מלחמת לבנון השנייה, שפרצה ב–2006, שבמהלכה הופגז הגליל במשך שבועות ארוכים. ברשויות המקומיות הערביות שרר אז כאוס מוחלט, חלקן פסקו לתפקד כליל ועמדו חסרות אונים מול הצורך לסייע לתושבים המבוהלים.

רשמי הכנס החגיגי שערכנו להשקת המרכז ב–2008, שאליו הוזמנו כלל ראשי הרשויות הערביות, עדיין חקוקים בראשי. הנכבדים שהוזמנו מיהרו ללחוץ את ידו של יו"ר הוועד ח'טיב ולברך אותו, כמעט מבלי להבחין בי, מנכ"לית המרכז הטריה שעמדה לצדו. נראה היה שרובם חשבו שאני מזכירתו. בודדים התייחסו אלי ברצינות.

גם הפגישות הראשונות שקיימתי עם ראשי הרשויות, בחודשים שלאחר הקמת המרכז, התחילו באותה הרוח, עם לא מעט הרמות גבה מצד הבכירים — גברים כולם — לגבי הצעירה בשנות ה–30 לחייה שרוצה ללמד אותם איך לנהל את העיר. אך לאחר חמש דקות שיחה הגישה השתנתה. הצגה דקדקנית של חוליי הרשות בראשה הם עומדים, ניתוח הגורמים לגירעונותיה והצגת תוכנית אסטרטגית להבראתה לא הותירו איש מהם אדיש.

למרות המאמצים, ההצלחה בעבודה המשותפת עם הרשויות המקומיות לא באה בקלות, מכיוון שהאווירה התאפיינה בצביון גברי בולט — מצב נפוץ לצערי גם בלא מעט רשויות יהודיות. אולם החריצות והמקצועיות שלי יחד עם הנהלת וצוות אינג'אז זכו להכרה בסופו של דבר, ויחד הובלנו את המרכז בצעדים בטוחים ואיתנים למקום מרכזי בשלטון המקומי הערבי. כיום, 66 מ–80 רשויות ערביות בישראל עובדות אתנו בשיתוף פעולה הדוק.

מתוך הקשיים הללו נרקמה המחויבות שלי לנשות החברה שבה אני חייה. בתחילת הדרך, עקב מיעוט הנשים בתפקידים ניהוליים, התמודדתי עם אילוצים ולחצים רבים משמעותית מאלה שעמם התמודדו מנהלים גברים. מעולם לא התייחסתי לגבר כמתחרה, אם כי כשותף לעשייה. ובכל זאת, לאורך שנותיי בעשיה הציבורית, מצאתי את עצמי נדרשת לעבוד קשה יותר לעומת עמיתיי הגברים בכדי להשיג את מה שהם מצליחים להשיג.

התמיכה שלה זכיתי מצד סביבתי הקרובה ואחריותי ומחויבותי לבתי ולבני למען יצירת מציאות של שוויון הזדמנויות, היו המנוע המרכזי לעבודה נמרצת ומסירות חסרת פשרות. זאת, על מנת להביא את הקול הנשי למסדרונות השררה ולשולחנות שבהם מתקבלות ההחלטות.

כמעט עשור חלף מאז הקמת אינג'אז, ונראה כי הצלחתי והצלחת נשים נוספות בתפקידים ניהוליים במוסדות החברה האזרחית נהפכה מודל לחיקוי, שמעודד את הנשים הערביות הצעירות להשתלב יותר בתחומים הללו. כיום אנו רואים נשים רבות בתחומי הייעוץ הניהולי והכלכלי, ההדרכה הניהולית ובתחום השיווק. בעוד שבקרב בנות דורי ניתן היה למנות את מספר הנשים הערביות בעמדות השפעה על אצבעות יד אחת, או לכל היותר שתיים, הרי שבקרב בנות 25 עד 35 התמונה כיום שונה לחלוטין.

להמחשת השינוי שימו לב לנתון הבא: בעוד שבבחירות 2008 לשלטון המקומי התמודדו בסך הכל 18 נשים ערביות לתפקידי חברות מועצת עיר בכל רחבי הארץ, ומהן נבחרו שלוש בלבד, בבחירות 2013 כבר התמודדו 145 נשים ערביות, ומהן הצליחו 22 להיבחר.

האשה הערבית המודרנית מתאפיינת כיום, גם בישראל, בהכרת ערכה האנושי ויכולותיה, כאשר לקסיקון החברה שבה היא חיה אימץ את ערכי החירות, החופש, האחריות האישית וההגשמה העצמית והקולקטיבית. ערכים אותם סיגלנו לעצמנו על מנת להחליף את סביבות העבודה המסורתיות, כאשר אני יחד עם עמיתותיי לעמדות ההשפעה מהוות זרז לתהליך.

כאשה, כאמא וכמנכ"לית ערבייה, אני עדיין מוצאת את עצמי בקונפליקט תמידי בין דרישות היעדים שהצבתי לעצמי בזירה הציבורית לבין הצרכים הבסיסיים יותר של החיים, ניהול משק בית ומשפחה, מצב שעמיתי הגברים — בחברה היהודית, הערבית ובעולם בכלל — לוקחים כמובן מאליו. על כן, בתוך מגוון המטלות הללו עודני נלחמת גם למען "חמש דקות של הפסקה למען הקפה".

צור קשר

 נצרת 

 ת.ד 50724 , מיקוד 16000 

 טלפון : 04-6566572  פקס : 077-4320886

 injaz@injaz.org.il 

מפת הגעה למשרד