יש חסמים, ביורוקרטיה ופוליטיקה - אבל פשוט צריך לקום ולעשות

26-07-2016 - 11:46

פורסמה בדה- מרקר 26/7/2016

 

במגזר הערבי קם בשנים האחרונות דור חדש של ראשי רשויות: אקדמאים, שולטים ברזי הביורוקרטיה, ופועלים ללא רגשי נחיתות ■ המוטו המשותף לכולם הוא: "אם אנחנו רוצים, אנחנו יכולים"

אכסאל: "זו המדינה שלנו, ואנחנו צריכים להילחם על מה שאנחנו רוצים להשיג"

הכפר אכסאל, הסמוך לעפולה, עלה באחרונה לכותרות לאחר שרוב הזוכים במכרז הדיור - שבוטל בינתיים - בשכונה החדשה בעיר השכנה היהודית, הגיעו ממנו. "באכסאל, שלא כמו במגזר הערבי, כמעט לא קיימת בנייה בלתי חוקית. אין פה בתים ללא היתר, אין איומי הריסה", אומר ראש המועצה עו"ד עבד אל-סאלם דראושה (48), שנמצא בתפקיד מגיל 35. "עם זאת, 95% מהאדמות בכפר הן פרטיות ונמצאות בידי 20% מהתושבים. התופעה הזאת יצרה מצב שבו לא ניתן להתרחב, וכמובן גררה עלייה חדה במחיר הקרקע. חצי דונם באכסאל עולה היום מיליון וחצי שקל. כמה שתבקשי - תקבלי פה".

עבד אל־סאלם דראושה
אייל טואג

לדברי דראושה, כדי להתגבר על מצוקתם של 14 אלף התושבים נדרשות אדמות מינהל. "קק"ל היא המתנגדת החריפה מכולם", טוען דראושה. ולמרות זאת, הוא אופטימי: "בקרוב תיבנה פה שכונה חדשה, כך שתושבי אכסאל לא יצטרכו לגשת למכרזים בעפולה". הכפר אכסאל ממוקם באשכול סוציו-אקונומי 2 (מתוך 10; 1 הוא הנמוך ביותר), ושיעור גביית הארנונה הוא 70%–80%.

אחד הנושאים שקרובים ללבו של דראושה הוא הטיפול האינטנסיבי והמוצלח בהרחבת מספר גני הילדים בכפר. "כדי לצמצם את רמת האבטלה ולאפשר להורים, ובעיקר לנשים, לצאת לעבוד, צריך גני ילדים", הוא אומר. "כיום יש בכפר 12 גנים, רובם במבנים שכורים. אנחנו בונים כעת 5–6 גנים חדשים וסוגרים את הפער".

איך זה קרה פתאום?"מדובר בשילוב של המדינה שפתחה קצת את הברז, ובמקביל למדנו להיות מוכנים מבחינת תוכניות והיתרים, כך שברגע שיש הרשאה ותקציב - ניתן לבנות. עקרונית כשאנחנו מוכנים, הדברים קורים מהר יותר".

מבט על גן ילדים חדש שנבנה באכסאל מוכיח כי הוא יכול להיראות לא פחות טוב מזה שבעפולה. גם בניין המועצה המקומית היפהפה מעורר גאווה בלב התושבים. בנוסף, מקדם ראש המועצה בניית בית ספר יסודי חדש, שיצטרף לשניים הקיימים, "כדי לצמצם את מספר הילדים בכיתה ולאפשר חלוקה גיאוגרפית טובה יותר ביישוב". גם תחבורה ציבורית כבר לא מהווה בעיה באכסאל. "פעם עבר פה קו אחד ביום", מספר דראושה, "אך כיום יש כמה. אין מחסור".

השקעה נוספת מפנה דראושה לחינוך הבלתי־פורמלי בתחום הספורט והנוער, בכפר שבו כמעט 40% מתושביו הם מתחת לגיל 18. באכסאל פועלות כיום לא מעט קבוצות כדורגל וגם קבוצת כדורסל נשים, מועדון קריאה, מועדון תרבות, חדר כושר לנשים בלבד, ועכשיו מתוכננת בניית מתנ"ס. כדי להגדיל הכנסות מקומיות הצליח דראושה במאמץ לא קטן להחזיר 100 דונם שמיועדים לתעשייה, שהיו ברשות המועצה האזורית עמק יזרעאל, לשליטת המועצה שלו. ההרחבה אמנם תהיה שייכת למעצה היהודית, אך לדברי דראושה, "אנו צריכים לשתף פעולה אתם. יש שם ראש רשות טוב, ואפשר לעשות אתו עסקים".

נראה שיש היום תפישה אחרת בקרב ראשי רשויות ערבים, דומה לזו שלך. זה נכון?

"בשנים האחרונות יש ראשי רשויות טובים, משכילים, שיודעים מה הם רוצים להשיג. שכחנו מתקופת הבכיינות. אני לא אומר שהכל ורוד ויפה, ונותנים לי אישורים בטלפון אחד - אבל מי שזריז, מוכן ומסודר, מקבל. במקביל צריך להפעיל לחץ ולעבוד בכמה מישורים, באופן עצמאי וגם בעזרת ועד ראשי הרשויות. אני לא אומר שהגענו למצב שכולנו שווים בפני החוק, אבל אנחנו צריכים לקחת אחריות על המעשים שלנו. החסמים קיימים, הביורוקרטיה קיימת, הפן הפוליטי קיים. ראש רשות יהודי יקבל התייחסות יותר טובה, אין ספק, אבל אני יכול להתמודד עם מה שיש, במקום לשבת על הכיסא ולא לעשות. זו המדינה שלנו, ואנחנו צריכים להילחם על מה שאנחנו רוצים להשיג".

מוניר זבידאת
אייל טואג

בסמת טבעון: "זה לא שאין אפליה - אבל עלינו מוטלת האחריות לדעת לדרוש מה שצריך"

על המגרש הריק עדיין, מול הכרמל הירוק ועמק יזרעאל הנפרש למרגלותיו, תקום בעתיד אחת השכונות היפות בארץ. הבתים יהיו גדולים, הבנייה סמי־רוויה, והשכונה כולה תכותר בשמורת טבע של חורש ים תיכוני, עצי אלון ואלה. המיקום: בסמת טבעון, יישוב הקבע הבדווי הראשון שהוקם בישראל כבר ב-1965, וכיום חיים בו 7,500 איש משלוש חמולות שונות.

הסיור בכפר, הצמוד לקריית טבעון, חושף פערים בתוך היישוב עצמו - בשכונה אחת בתים שנראים כמו הועתקו מסביון או כפר שמריהו; בקצה השני, מתחם שבו גרות 40 משפחות בצריפים, ללא חיבור לחשמל, ללא כביש או מקום עבודה. הפרנסה שלהם מתבססת על עדר עזים קטן ושטחים של גידולי טבק. עם זאת, ואף שמדובר ביישוב שממוקם באשכול סוציו־אקונומי 2 (מתוך 10, כש-1 הוא הנמוך ביותר), גביית הארנונה מגיעה לשיעור של 80%, ומספר הסטודנטים הוא 150, שני שלישים לומדים במוסדות ישראליים, והשאר בחו"ל.

החיים ליד קריית טבעון (אשכול סוציו־אקונומי 9), יכולים היו לגרור חיכוכים ומרירות, אלא שלדברי ראש המועצה מוניר זבידאת, הם עושים רק טוב. "תושבי קריית טבעון מסייעים למסחר המקומי", הוא אומר. "אך לא פחות חשוב - תושבי בסמת רוצים לחיות כמו ביישוב השכן. יש כיום דרישה ברורה לניקיון, גינון, חינוך טוב ובתים יפים. בפעם הראשונה בנינו סל שירותים לתושב שנבע, אני מודה, בגלל הדשא הירוק של השכן. פינוי אשפה ובינוי הם חלק מפעילות היומיום, כמו גם הקמת שכונה חדשה והרחבת מקורות התעסוקה".

זבידאת, 49, הוא אחד מראשי היישובים הערביים שמסמלים תפישה חדשה. בעוד הדור הקודם חסר ההשכלה, לא הכיר היטב את מסדרונות השלטון היהודיים, וייחס את אי־הצלחתם של הערבים בעיקר לאפליה, בשנים האחרונות קם במגזר הערבי דור אחר של ראשי מועצות: משכילים, שולטים ברזי הביורוקרטיה, ומדברים בגובה העיניים, ללא רגשי נחיתות ובלי מרירות ותחושת קורבנות.

זבידאת, שהיה ראש מועצה כבר בגיל 35 ונבחר שוב ב-2013, בילה את רוב שנותיו כמנהל תחום המגזר הערבי במרכז השלטון המקומי. הוא נולד בבסמת, וחי בה כל חייו, אבל למד בבית ספר יהודי בתל חנן (נשר). "אני לא נמנה עם קטגוריית המקטרים", הוא אומר. "למדתי דבר אחד - ככל שראש רשות יודע טוב יותר מה החזון שלו ומה התוכניות שלו, הוא ימצא אוזן קשבת גם בצד השני. אנחנו צריכים קודם כל לדעת מה לדרוש".

לא מעט ראשי רשויות ותיקים מתלוננים שהתוכניות עבור המגזר הערבי, גם הטובות שבהן, מוכתבות מלמעלה.

"זה לא נכון. אנחנו מדברים בגובה עיניים עם אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור, כי הוא מוצא בנו פרטנר. כיום לא צריך להגיע ללשכת השר ולמשוך בחוטים. יש 'קולות קוראים' לכל פעילות, ומי שידע למלא אותם נכון ולבקש את מה שמגיע לו - יקבל. לא שאין אפליה והתקציבים עדיין אינם מספיקים לצרכים, אבל עלינו מוטלת האחריות להיות מסודרים ולדעת לבקש".

תוכניתו של זבידאת לקידום היישוב עוברת דרך כמה תחומים: הגדלת הכנסות עצמיות על ידי הרחבת המסחר, הרחבת מקורות תעסוקה וטיפול בדיור. במתחם המסחרי שנמצא בין קריית טבעון לבסמת כבר פועלים עסקים רבים בתחומים מגוונים, רובם בתחום המזון. "יש פה חנויות בשר ודגים שמגיעים אליהן שפים מכל הארץ", הוא מספר בגאווה, ומסביר כיצד יוסדר ויורחב המתחם הפתוח הזה, שכבר קיימת עבורו תוכנית מתאר חדשה.

במקביל פועל זבידאת להרחבת תחום התעסוקה בעזרת מרכז ריאן של משרד הכלכלה, שכבר פועל ביישוב. בעיקר חשובה לו תעסוקת נשים, וכבר יש לו תוכנית: הרחבת ההשמה במגזר הציבורי. "כמה ראשי מועצות, ואני בתוכם, פנו לחברת חשמל שקלטה את חמשת הבדווים הראשונים", הוא מספר. "זאת התחלה. אם האקדמאים שלנו יעבדו במשרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, תאגידים - המצב הסוציו־אקונומי של היישוב ישתנה".

השכונה החדשה שמתוכננת לקום בבסמת טבעון היא אחד היהלומים שבכתר. "מאז 1965 נושא הדיור לא טופל פה, כולם מיצו לגמרי את אחוזי הבנייה, וכולם חנוקים, אבל כיום יש לזוגות הצעירים אופק. בתהליך מזורז, שהחל בעזרת משרד האוצר, עד סוף השנה יצא לדרך שיווק של שכונה חדשה בת 520 יחידות, ועד סוף 2017 כבר יהיו דירות בנויות".

בנייה רוויה?

"סמי רוויה. לא בית אחד על מגרש, אלא מבנה בן 4–6 יחידות שמשפחה מורחבת תוכל לחיות בו. אנחנו לא מדברים על מגדלים, אבל לכולם כבר ברור שלא יהיה כאן בית פרטי לכל משפחה. רמת הפיתוח תהיה גבוהה, ולא יהיו כאן בעלי חיים".

זה נשמע יקר.

"אני בטוח שנמכור את כל היחידות".

יבואו לכאן אנשים מחוץ לכפר?

"אין פה ועדת קבלה. כבר כיום חיות בכפר עשר משפחות יהודיות. עם זאת, ברור שהדירות האלה מיועדות לאוכלוסייה המקומית, בעיקר לזוגות צעירים שאין להם יכולת לחיות כרגע בדירה משלהם בכפר".

ג'ידא רינאוי־זועבי
אייל טואג

"הדור החדש מסתכל בעיניים פקוחות על המציאות, ולוקח את האחריות לשינוי"

את אינג'אז, מרכז לקידום השלטון המקומי הערבי בישראל, הקימה ג'ידא רינאוי־זועבי ב-2008, במטרה להעניק לראשי הרשויות כלים לניהול באמצעות מנטורינג לימוד משותף וחשיפה לתחומים כמו פיתוח בר־קיימא, עידוד מעורבות צעירים, העצמת נשים וניהול פיננסי.

לדברי רינאוי־זועבי, הכיוון החדש שאליו פונים ראשי הרשויות המקומיות הערביות מתחיל לקבל ביטוי באחרונה. "הם צעירים יחסית, מקצועיים, אקדמאים, ובעלי אוריינטציה יזמית", היא אומרת. "הם בוחרים ללכת בדרך שמאופיינת בחיוביות, אקטיביות ושיתופיות. זה דור שמשמיע שיח חדש שמסתכל בעיניים פקוחות, ריאליסטיות ופרקטיות על המציאות, לוקח על עצמו את האחריות לשינוי, ומבקש להיות בשליטה על המצב שבו הוא נמצא.

"ראשי הרשויות נוטשים את הגישה הישנה - 'תנו לאחרים לבצע את העבודה' - ומשקיעים בעבודה אינטנסיבית ופעילה להשגת המטרות, שכוללת הפעלת לחץ מתמשך על משרדי הממשלה ופקידיהם לקבלת מענה לשלל הדרישות.

"הדור החדש של ראשי הרשויות מזהה את היכולת שטמונה בציבור ובמעגליו השונים, ורואה חשיבות רבה בשיתופו בעבודת הרשות המקומית", מוסיפה רינאוי־זועבי. "במרכז אינג'אז אנחנו מסייעים לגישה המשמעותית הזאת להתבסס, וקוראים לראשי הרשויות הערביות לאמצה ולהטמיעה בתרבות הארגונית של הרשות. גישה זו תקדם ותמנף מבחינה כלכלית וחברתית את הרשויות המקומיות, ואת החברה הערבית בכלל".

ראש המועצה עמאד דחלה
אייל טואג

טורעאן: "הממונה על התקציבים ביקר אצלנו, ויצא המום"

הכפר הגלילי טורעאן שקט כיום, אבל בסוף שנות ה-90 קרע אותו ריב קשה בין המיעוט הנוצרי (15%) לתושבים המוסלמים, שמהווים בו רוב (85%). אמנם נעשתה סולחה, וההדורים יושרו, אך את הפצעים מלקקים שם עד היום.

ראש המועצה עמאד דחלה, שנכנס לתפקיד רק לפני שנתיים, החליט לחזק את השכנות הטובה ואת הקשר למקום. "חג המולד נחגג זמן קצר אחרי שנכנסתי לתפקיד", הוא מספר. "בפעם הראשונה אי־פעם הוצב עץ חג מולד מואר במרכז הכפר. ההתרגשות היתה עצומה, בין היתר, על רקע העובדה שאני עצמי מגיע מהחמולה שממנה התחילה המריבה".

דחלה, שהתפטר מתפקידו כגזבר המועצה ב–2003 עקב שחיתות ובעיות במינהל תקין, מביא כעת לכפר, שבו חיים 14 אלף תושבים, חשיבה אחרת. תשומת לב מיוחדת הוא נותן להעצמת נשים. שלא כמקובל במגזר הערבי, בטורעאן קיימת מועצת נשים פעילה, ולראש המועצה מונתה יועצת לענייני נשים. בעידודו של ראש המועצה, מגיע לכפר, שממוקם באשכול סוציו־אקונומי 3 (מתוך 10), כמעט כל קורס שכולל העצמה, השלמת שנות השכלה, והכשרה עם הפנים לשוק העבודה. בנוסף, נעשים מאמצים ממוקדים למציאת מקורות תעסוקה חלופיים לאקדמאים המובטלים, בעיקר אקדמאיות מתחום החינוך. כדי לסייע לאימהות עובדות, נבנים כיום שלושה מעונות יום חדשים ברמה גבוהה.

הארגון המקצועי "בטרם" לבטיחות ילדים אינו מוכר כמעט במגזר הערבי, אך בטורעאן, בזכות ראש המועצה, הוא מקיים פעילות נמרצת בקרב התושבים להרחבת המודעות לסיכונים שעומדים בפני ילדים.

את תחום החינוך מקדם דחלה בצורה כמעט אגרסיבית. "יש פה תיכון רגיל ותיכון טכנולוגי", הוא מספר. "בשנתיים האחרונות חלה עלייה של 25% במספר מקבלי תעודת בגרות, ונרשמת מגמה חיובית ויציבה. בנוסף המועצה מסבסדת קורסים באנגלית, כי לא ייתכן שהבוגרים שלנו לא יקבלו ציון גבוה בפסיכומטרי רק משום שיש להם בעיית אנגלית. זו תקלה שצריך לתקן.

"בנוסף קיימת קרן זמינה שמתקצבת תוכניות חדשות, כמו אלה שמגיעות ממכון ויצמן - הרופא הצעיר או מדעניות העתיד. אני קולט כל תוכנית כדי לחשוף את התלמידים לעוד אפשרויות. במקביל, המועצה מסבסדת תוכניות לגיל הרך, כולל אבחון של קשיים לימודיים וטיפול בהם. במערכת החינוך שלנו יש כיום תוכניות קואוצ'ינג למנהיגות. במקומות אחרים בעולם מתחילים לבנות מנהיגות אצל ילדים בגיל שנתיים - אצלנו נהגו לחשוב על זה רק בגיל הפנסיה".

על השאלה אם קידום החינוך לא בא על חשבון תחומים אחרים עונה דחלה: "לבריאות וסביבה אין לי תקציב, ועדיין יש כאן רופאים. הקמתי ועד רופאים שכולל 60–70 איש מהכפר, ועוד 250 עובדים בתחומים פרה־רפואיים. במקביל אנחנו מקיימים כנס שנתי ומעלים את מודעות התושבים לנושאים כמו סמים או אלכוהול". אחד המיזמים היפים של ראש המועצה הוא יום הנתינה הטורעאני. "בכפר יש הרבה בעלי משאיות וטרקטורים, וכולם מתנדבים ביחד עם הילדים והנוער. יום שלם מוקדש להתנדבות בכפר, בין היתר לניקיון, טיפוח וצביעה. כשרציתי לשתול פרחים בכניסה לבניין, אמרו לי 'יעקרו לך'. אז ילדי בית הספר שתלו אותם בעצמם, וכך אף אחד לא קוטף".

באילו תחומים נוספים אתה פעיל?

"אנחנו מקדמים הקמת שכונה חדשה בבנייה עצמית וקבלנית, שתשווק במהלך 2017, ובמקביל גם תוכנית להקמת מרכז מסחרי גדול על כביש עכו־צפת. הכביש הסואן הזה עובר לידינו, ואנחנו לא נהנים ממנו, אף שהוא יכול לאפשר מנופי צמיחה עצמאיים. זה יקרה בקרוב".

איך היית מגדיר את היחס של פקידי הממשלה אליכם?

"אם ראש המועצה לא ינער ולא יצעק - לא יהיה. במקביל צריך להביא אותם לכאן. אמיר לוי, הממונה על התקציבים באוצר, ביקר באחד ממתקני הספורט שלנו, ויצא המום. אבל הכי חשוב לא לשבת ולבכות. גם אם אין לנו מאיפה - צריך לקום ולעשות".

 

 

 

 

צור קשר

 נצרת 

 ת.ד 50724 , מיקוד 16000 

 טלפון : 04-6566572  פקס : 077-4320886

 injaz@injaz.org.il 

מפת הגעה למשרד